היה
סופר ומנהיג ציוני, נולד ברוסיה למשפחה
מסורתית. לצד לימודיו בבית ספר רוסי למד עברית במשך שבע שנים אצל מורה פרטי. בצעירותו
עסק בכתיבה עיתונאית (ברוסית) וזכה להצלחה רבה בזכות כשרונו הספרותי.
בשנת 1903, לאחר הפרעות ביהודי העיר קישינייב,
הצטרף ז'בוטינסקי להסתדרות הציונית, והיה מראשי הציונות ברוסיה.
במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) יזם את
הקמת הגדודים העבריים שלחמו לשחרור ארץ ישראל מן השלטון הטורקי. כמה שנים לאחר מכן
התפטר ז'בוטינסקי מן ההסתדרות הציונית, בטענה שמנהיגיה מסכימים בשתיקה עם מדיניות הספר
הלבן של ממשלת בריטניה. הוא קרא לפעילות מדינית תקיפה נגד בריטניה במטרה להקים מדינה
יהודית בארץ ישראל השלמה – על שתי גדות הירדן.
ז'בוטינסקי הדגיש את חשיבות המאבק המדיני,
ויצא נגד ההתמקדות בהתיישבות העובדת ובמטרותיה החברתיות.
בשנת 1925 ייסד ז'בוטינסקי את "ברית
הציונים הרוויזיוניסטים" שהייתה תחילה חלק מן ההסתדרות הציונית – אך בשנת
1933 פרשה ממנה.
נוסף על פעילותו כמנהיג ציוני, עשה ז'בוטינסקי
רבות לתחיית השפה העברית, והקים רשת בתי ספר עבריים – "תרבות". הוא שלט בשפות
רבות וכתיבתו כללה שירים, סיפורים, רומנים וספרי ביוגרפיה בעברית, ביידיש ברוסית ובאנגלית.
ז'בוטינסקי התיישב בארץ ישראל בשנת
1928 אך חי בה רק שנתיים: בשנת 1930 יצא לביקור בחו"ל, ולא הורשה לחזור לארץ בגלל
עמדותיו העוינות כלפי שלטונות המנדט הבריטי.
זאב ז'בוטינסקי נפטר בניו יורק בשנת
1940. 25 שנה אחר-כך, בשנת 1965, הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בהר הרצל.
